נדב טלאורנס בעיר אילת: תושב עכו לקה בדום לב במפגש הראשון עם נכדתו שנולדה בזמן סגר הקורונה. חייו ניצלו בזכות פאראמדיק מד"א שגר בבניין.
האיחוד המשפחתי שכמעט ונגמר באסון. בשיא משבר הקורונה התבשר בבאי עזרא, תושב העיר עכו, על הולדת נכדתו השישית באילת. נרגש ומלא ציפייה, נסע עזרא לפגוש את המצטרפת החדשה למשפחה – אך במהלך הביקור בבית המשפחה הוא התמוטט ולקה בדום לב.
למזלם הגדול של בני המשפחה, הדייר בקומה התחתונה בבניין הוא גבי בריבו, פראמדיק מד"א – אשר נחלץ בתוך שניות לעזרתם והציל את חייו של הסב הטרי – בזכות פעולות החייאה נמרצות. לפני כשבוע, כחודשיים לאחר המקרה, ערכו השניים מפגש איחוד מרגש באילת, במהלכו הודה בבאבי על הצלת חייו והביע את הכרתו הרבה.
את היום הקשה פתחו בני המשפחה ברגל ימין ובציפייה גדולה. בבאבי הנרגש נסע כל הדרך מעכו לאילת כדי לפגוש את ביתו מיטל ואת נכדתו החדשה, השישית במספר. למרות משבר הקורונה, לא ויתר בבאבי על המפגש הראשון עם נכדתו והגיע אל העיר הדרומית לאחר המתנה גדולה.
לאחר שהגיע לדירה, חש עזרא ברע, לקה בדום לב והתמוטט על הרצפה. ביתו מיטל הצליחה להתעשת והתקשרה מיד לשכן מהקומה התחתונה – גבי בריבו – פרמדיק של מד"א במקצועו, שבדיוק חזר הביתה לאחר משמרת.
על הרגעים הדרמטיים, סיפר בריבו: "באותו הערב מיטל השכנה צלצלה בדיוק כשחזרתי הביתה. היא מנהלת ועד הבית של הבניין ובהתחלה חשבתי שמדובר בבעיה באחת הקומות. עניתי בסקרנות ומיד שמעתי צעקות ובהלה, ביקשו ממני לרוץ למעלה ורק אמרו לי 'הוא נפל'. חשבתי שהתינוק נפל ורצתי במהירות לדירה, במקביל אשתי רצה לאופנוע מד"א שברשותי והביאה את הציוד. כשנכנסתי, ראיתי את אבא שלה ללא הכרה על הרצפה ומיד זיהיתי שמדובר בחוסר הכרה על רקע לבבי. במקביל לחיוג למוקד 101 של מד"א התחלתי מיד בבוצע פעולות החייאה מתקדמת, עם הגעת צוות הניידת טיפול נמרץ, המשכנו בטיפול הרפואי שכלל שימוש במכשיר דפיברילטור ולאחר דקות ארוכות ומורטות עצבים, הדופק חזר".
בזכות הטיפול המהיר והמקצועי של גבי, חייו של עזרא ניצלו. כנגד כל הסיכויים ולמרות שבבית החולים חששו מנזק מוחי, התעורר עזרא לאחר יומיים והשתקם במהירות, הודות לקוצב לב שהושתל בגופו.
על אותו היום, סיפר עזרא בהתרגשות: "זו הייתה הפעם הראשונה שבה פגשתי את הנכדה שלי ולצערי אני לא זוכר כלום מאותו היום. אני אפילו לא זוכר שארזתי מזוודה או שנסעתי מעכו לאילת. התעוררתי בבית החולים לאחר יומיים והבנתי בדיעבד שחיי ניצלו בנס בזכות גבי".
לפני כשבוע, נפגשו גבי ובבאבי והפעם – בנסיבות משמחות: "ידעתי שבפעם הבאה שאגיע לאילת, אהיה חייב לראות את גבי ולהודות לו. בגלל הקורונה ובשל היותי בקבוצת סיכון, לא הגעתי לאילת מיד, אבל לבסוף נקבע המפגש וחיכיתי לו בציפייה גדולה. ברגע שראיתי את גבי בשנית – קודם כל חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני חייב לו את חיי. התרגשתי מאוד ואמרתי לגבי שהייתי בר מזל שהוא היה שם, היו לי דמעות בעיניים והיה לי קשה להביע את התודה שלי במילים. אני מתכוון לפגוש אותו שוב בהמשך, זה לא יעבור בחיבוק אחד. זה לא מובן מאליו ואני מודה לאלוהים שהוא בדיוק היה שם ברגע הנכון ובזמן הנכון".
